טיפול דינאמי

טיפול דינאמי חותר לחזק נפשית את המטופל באמצעות הגברת המגע שלו עם עולמו הרגשי.

חיזוק יכולתו להרגיש, להתבונן ,להבין ולעבד את מכלול התחושות והמטענים הרגשיים, הקונפליקטים, הדחפים והמשאלות,

המתקיימים בתוכו.

המוקד בטיפול מסוג זה הוא בהוויה ופחות בעשייה. אין זה אומר שנמנעים מהתייחסות למימד היישומי ,אבל ההתייחסות המרכזית

היא בתחום ההוויה ולא בתחום העשיה .

בכך, הטיפול מובחן משיח יומיומי רגיל שבו ניסיון לעזור לעצמנו או לקרובים אלינו נעשה לרוב יותר במימד העשייה. מה לדעתנו עלינו

לעשות או על זולתנו והרבה פחות מה עובר עלינו או עליו ,הגורם לנו להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים.

היישום של התובנות בטיפול חשוב ביותר,אבל גם הבחינה של מימד זה,איך האדם פועל כתוצאה מהן,נעשה במימד ההוויה.

למשל בחינת השאלה מה האדם שואף להשיג מהטיפול,מהן משאלותיו ,ומה מניע אותו בפועל ומחבל במימושן.

הטיפול מחייב התמודדות עם תסכול משמעותי,מאחר וההתעכבות המכוונת על המצב הרגשי היא בכיוון הפוך לדחף לברוח

מהקשיים,בין השאר על יד פנייה לעשייה.

זו אינה לעיתים באמת הדרך לפתירת הבעיות אלא המסלול דרכו אנחנו מבקשים להתחמק מכל מה שקשה לנו להכיל, לכן, השאלה

הנשאלת לעיתים כה תכופות,"מה אני עושה עם זה?", אינה אלא מסכה מתוחכמת שמאחוריה מתחבא היטב הקושי הרב להישאר

עם הרגשות והתכנים המציקים.

אין זה שהטיפול אינו שואף לשינוי וליישום,אבל אלה יכולים לקרות רק לאחר שהמטופל נשאר מספיק עם מה שהוא נושא בתוכו.

רק לאחר ביטוי, התבוננות, הכלה, הבנה ועיבוד של הרגשות והתכנים המטרידים, יתאפשר שינוי משמעותי שיוכל להתקיים לאורך

זמן.

בטיפול דינאמי, לא פעם עולה השאלה מהם הכלים שהטיפול מקנה, זאת מאחר והמטפל לרוב אינו נותן עצות או מכוון בצורה ישירה

את המטופל לדרך פעולה כזו או אחרת.

ההנחה העומדת בבסיס הטיפול היא שהמטופל ייטיב לכוון את עצמו כתוצאה מהגברת המגע שלו עם עצמו.

מכאן שתפקידו המרכזי של המטפל הוא לחזק זאת ולא להיות עוד אדם,מומחה או חכם ככל שיהיה,שיודע יותר טוב ממנו מה טוב

עבורו.כך שהכלי המרכזי שהטיפול חותר לחזק הוא יכולת האדם להיות קשוב אל עצמו.

לכן המטפל יעדיף להקשיב היטב לפני שהוא יתערב ולכוון את המטופל למציאת דרך ההתמודדות עבורו הנובעת מההתחברות

לעולמו הפנימי.המטפל הוא כמו מומחה לשימוש במצפנים המלמד את המטופל להשתמש במצפן שהוא מחזיק בו,במה שמתרחש

בנפשו.

ודאי שהרבה יותר קל,למטופל ולמטפל כאחד,להישאר במערכת יחסים מסייעת רגילה,שבה האחד מחזיק בידע ובמומחיות

והאחר,בהיותו נטול ידע זה,זכאי לפנות בבקשה להדרכה והכוונה.

הפיתוי להישאר במתכונת זו קיים עבור המטופל מאחר והוא רגיל לכך ועקב כך שבעמדה זו נדרשת ממנו אחריות מינימאלית. אם

התבשיל לא יעלה יפה,תמיד יהיה את מי להאשים.

גם המטפל עשוי להתפתות לעמדה המוכרת של יחסי עזרה או ייעוץ מאחר וכך הוא יכול לשמור על יתרונו ועל מעמדו הברור והבטוח

כמומחה שתלויים בו וזקוקים לעצתו.הרבה יותר מסובך ומאתגר,לשני הצדדים,להיאבק על יצירת מערכת יחסים חדשה,נבדלת

וייחודית,שבה נוצרת אחריות משותפת מסוג אחר.

מאחר והטיפול מהסוג הזה עוסק בניסיון לסייע לטווח הארוך ולאו דווקא המיידי, התועלת של המאבק הזה היא ברורה.

אם אנחנו רוצים שהמטופל יפתח בקרבו את היכולת להיעזר בעצמו ולא יישאר לעד תלוי במטפל ,חכם ומוכשר ככל שיהיה,אין דרך

אחרת זולת זו המתוארת פה.

תועלתו של הטיפול הדינאמי לטווח הארוך עמוקה ורבה יותר.

אלון צמחוני פסיכולוג קליני