הדרכת מתבגרים

גיל ההתבגרות הוא תקופה לא פשוטה, המתבגר חצוי בין משיכתו לילדות,על חוסר האחריות והתמימות הקיימות בה לבין רצונו

לגדול, להתפתח וליהנות מהחופש שבלקיחת האחריות על עצמו. הוא עשוי להיות מוצף בדחפים מיניים העשויים להיות מאיימים

באותה מידה שהם מושכים ומסקרנים.

אלה קיימים בפני עצמם וגם כחלק מהצורך להרגיש מבוגר עם כל מה שהמושג הזה כולל בתוכו. להורים,לא פעם קשה עם הבלבול

שהמתבגר מצוי בו ויוצר אצלם, בין רצונו בנפרדות ועצמאות לבין הצורך שלו בתשומת לב והתייחסות מצדם.

טיפול במתבגר מתרכז בעיקר בו אבל עשוי לכלול גם קשר הדרכתי עם הוריו, בהתאם לצורך ולעמדה של המתבגר בייחס לכך.

טיפול במתבגרים דומה במידה רבה לטיפול במבוגרים אף כי הוא גם נבדל ממנו בכמה היבטים משמעותיים.

הטיפול נעשה רובו ככולו במתכונת של שיחה פנים אל פנים, כמו בטיפול במבוגרים, בכך מתקיים חיבור לצורך וליכולת של המתבגר

לתקשר ולתפקד כמבוגר.

מצד שני ,כמובן,לא ניתן להתעלם מכך שהמתבגר אינו לגמרי מבוגר, הוא עדיין לא עומד ברשות עצמו וגם בטיפול לא ניתן לצפות

ממנו לכך בצורה מוחלטת.

הביטוי המעשי לכך הוא שמי שאחראי על קיום המסגרת הוא אמנם גם כאן המטופל והמטפל,אבל גם להורים תפקיד חשוב בליווי

הטיפול בשמירה על קיומו התקין, מבחינת המסגרת, מחויבות ההגעה הרציפה ועוד.

אני בהחלט מעדיף טיפול שבו בנוסף לקשר עם המתבגר העומד במרכזו, מתקיים גם קשר רציף עם ההורים במתכונת של הדרכת

הורים.

מובן שקל יותר להשפיע ולחולל שינויים כאשר נעשית עבודה אצל שני הצדדים במקביל, המתבגר והוריו, לא פעם כוונה זו לא יוצאת

לפועל כי המתבגר מעדיף כמה שפחות עבודה עם הוריו, זאת עקב הצורך שלו בנפרדות ובעצמאות, בהתוויית דרכו הרגשית עם

מינימום מעורבות מצד ההורים.

טיפול במתבגרים

צורך זה הינו משהו נורמטיבי ואף בריא ויש לקבלו, כל עוד התחושה היא שהמתבגר עובד בתוך הטיפול, מביא את עצמו בצורה כנה

ומשמעותית ומחויב למסגרת ולמה שקורה בתוכה.

להורים זו עלולה להיות חוויה מורכבת, לשלוח את ילדם לטיפול ולהיות בקשר מאד מוגבל ומצומצם עם המטפל.

לכן, אני נוהג תמיד לפגוש את ההורים לפני המפגש עם המתבגר, להעלות את הנושא הזה ולסכם את צורת הקשר איתם, החייבת

להיעשות בתיאום ובהסכמת המתבגר, העומד במרכז הטיפול.

אם טיפול בכלל עוסק בסיוע להתפתחות וצמיחה רגשית, הרי שעם מתבגרים הדבר בולט וברור עוד יותר.

במהלך הטיפול המתבגר עובר שינויים שבחלקם נובעים מהבשלה והתפתחות טבעית וחלקם,יש לקוות, קשורים גם בטיפול, לאחרון

תפקיד חשוב בחיזוק וקידום כוחות הצמיחה והגדילה ובעיסוק וטיפול גם בכוחות המנוגדים לכך.

כל העת מתקיים מתח בין התייחסות למתבגר כמבוגר, כמי שעומד בפני עצמו ויש לו אחריות לא מבוטלת למה שקורה לו, לבין תלותו

במבוגרים, בראש ובראשונה הוריו, ובתוך זה גם המטפל.

על המטפל להצליח לתמרן בין שני קטבים מנוגדים אלה, להתייחס למטופל באופן המעודד אחריות ובגרות ולא לשכוח את מקומו

המציאותי והרגשי, כנתון להשפעה סביבתית רבה.

המטפל צריך לתפקד כלהטוטן הזורק שני כדורים באוויר ומנסה שלא לשמוט אף לא אחד מהם אל הרצפה, באחד מצוי הצורך

והיכולת של המתבגר לנהוג כמבוגר ובשני העובדה שהוא עדיין ילד במובנים רבים,הזקוק לתמיכת הסביבה ומושפע ממנה מאד.